יום שני, 12 ביוני 2017

לג 3 : מ חוף פולג ועד קריית גת

את הלג נתחיל בחוף פולג , שם סיימנו את הלג הקודם . נעלה לאוויר בחמש וחצי בבוקר ונטוס מזרחה . נחלוף על שדה ורבורג , מזרח כ"ס , ג'לג'וליה , נטוס לכוון ראש העין . דרומית לראש העין לחצה את כביש 6 ונטוס מזרחית לו בכדי לא להיכנס לבועה של נתב"ג . נמשיך לטוס דרומה ובאזור בני עייש לחצה שוב את כביש 6 ונטוס לכוון קריית גת . הנחיתה תהיה בכניסה לקריית גת . אורך המסלול יהיה בסביבות 90 ק"מ והצפי הוא לבערך שעתיים טיסה
כמובן , על כל משתתף לדאוג באופן עצמאי לאיסוף
כמובן  , היות שזה פגש חברתי , כל חבר הוא באחריותו הבלעדית
שיהיה בהצלחה

יום שלישי, 18 באפריל 2017

הלג השני
מתוכנן להתקיים  - בהתאם לתחזית - ב 27-28/04 . 
נפגש לטיסת אחר הצהריים ביום חמישי בשעה חמש בשדה הנחיתה של הגלבוע - שם סיימנו את הלג הראשון . 
נטוס לכוון עמק המעיינות , הסחנה , עתיקות בית שאן . 
נגיע ונתמקם ללינת לילה במועדון 7 וינדס , המועדון נותן החסות לפרוייקט . מומלץ לישון באוהל על הדשא . 
 ביום שישי נמריא עם אור ראשון 
ונטוס משדה הנחיתה שבגלבוע עד חוף פולג (וינגייט) , שם ימתין לו האוהל של מועדון 7 וינדס נותן החסות

שיהיה לכולנו בהצלחה
בטיחות מעל לכל 

יום שלישי, 21 במרץ 2017

מתחילים 
לאור הצפי של התחזית הלג הראשון מתוכנן להיות ביום שישי הזה
אנו מגיעים אחר הצהרים של יום חמישי הזה בשעה 15:30 לכניסה לשביל ישראל  , בקיבוץ דן . שם נרים כוסית לכבוד 
 האירוע 
לאחר מכן נסע לכןן שדה נחמיה , נאפיין שדה המראה ונטוס שם לטובת הכרת השטח
לאחר מיכן נתפזר ללינה
יום שישי בשש בבוקר המראה
אנו נטוס בהתאם למפה ולמסלול שפרסמתי וננחת בשדה הנחיתה למרגלות הגלבוע באוהל של 7 ווינדס 
שיהיה בהצלחה

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

דגשים שלי כ טייס :
מזג אויר – מה הצפי לכוון הרוח וכיצד זה ישפיע על אופי הטיסה ? האם אתקל על פי התחזיות ברוח גב ? אף ? צד ? מה יהיו המשמעויות וההשפעות על אופי הטיסה ? קצב ומהירות הטיסה ? תצרוכת הדלק  וכו'

נחיתה לא יזומה – אני תמיד "דרוך" למצב של נחיתה לא יזומה (קאט מנוע וכיוצא בזה )  , לכן אני תמיד מעדיף לטוס מעל שטחים בהם אני יכול לנחות . לא פעם זה מכתיב לי את נטיב הטיסה ואני עוקף ומאגף שטחים מבונים , מטעים , שטחי מים , כרמים , תוואי קרקע מסולע וכיוצא בזה .


ציוד עזר להבנת המצב האווירי בזמן טיסה – חשוב לי לדעת ולהבין מה קורה עמי באוויר  : מה המהירות שלי ומה כוון הרוח( האם הדלק יספיק לי ביחס למהירות שלי וליעד שלי  , תכנון נחיתה באזור לא מוכר וכוון הרוח), מה הגובה שלי ( האם יש לי מספיק גובה למקרה חירום כגון שימוש ב רזרבי , האם יש לי מספיק גובה בשביל לתכנן נחיתה בזמן קאט מנוע וכו') מה מצב המנוע מבחינה מכנית (חום מנוע )  , מה זמן הטיסה שלי מרגע העלייה לאוויר . אני משתמש ב גי פי אס שמספק לי נתוני טיסה כגון מהירות , גובה , זמן טיסה . אני גם מקבל אינדוקצייה משעוני המנוע בנוגע לחום מנוע וסל"ד . יש לי מראה שעימה אני בודק מידי פעם במהלך הטיסה את מצב הדלק . 



הטיסה מתחילה לפני הטיסה – בד"ח ותקינות מנוע  :  מבחינתי  , הטיסה מתחילה עוד לפני שנרתמתי לציוד - אני בודק את הברגים והמחברים במנוע , תקינות פרופ , תקינות אטמים וגומיות , תושבות וכו' . כשאני מתניע את המנוע אני מקשיב לו  , לצליל שלו , מנסה לזהות רעשים חריגים . כאשר אני נרתם אני מבצע בד"ח . אני מתחיל מרצועות רגליים , רצועת בטן , רצועת חזה , תקינות קרבינות . אני בודק חופה  , בודק מיתרים , בודק שאין קשרים או קוצים  . אני נכנס לריכוז מלא כבר ברגע שאני נרתם לציוד ומבחינתי אני כבר בטיסה .



השפעת הטופוגרפייה,הגיאוגרפיה וצמחייה על הטיסה  - זה סוג של הבנה : כיצד הגורמים הללו ישפיעו על הטיסה . אנחנו לא טסים ב "חלל ריק " אנו מושפעים מאוויר מלא התרחשות  , זה בא לידי ביטוי ב : טרמיקות , אויר לא יציב , שכבות רוח מנוגדות כוון וכיוצא בזה . לדוגמה : מפגש בין שני סוגי שדות חקלאיים , האחד ירוק והשני חרוש וחום – משחרר בנקודות המפגש בועות של טרמיקות . מעבר משטח פתוח לשטח הררי עשוייה ליצור אזור טורבולנטי בנקודות המפגש . בכניסה לטופוגרפיה הררית – בין שני רכסי הרים – אנו עשויים לחוות  אפקט וונטורי  ( מי שטס ב"ליאק " שבסלובנייה ודילג בין הרכסים יכול להעיד ) . כאשר נעבור מעל נקודות סביבתיות בולטות ( כגון מגדלי אנטנה לדוגמה – כמו שיש צפונית מערבית למאגרים של יבנאל ) – זהו סוג של טריגר לטרמיקת .  וישנם כמובן אין ספור דוגמאות  נוספות ורבות .חובתו של כל טייס שמתיימר להיות טייס cx, להעמיק את הידע וההבנה במטאורולוגייה , טרמיקות , וטריגרים שיוצרים טרמיקות .  מחובתנו להיות ערים ומודעים להשפעות הסביבתיות שעשויות להשפיע על הטיסה



השפעת השמש על הטיסה  - לאורך כל הנתיב שלנו נטוס מצפון לדרום . המשמעות היא שהשמש תעלה במזרח ותחמם את הרכסים המזרחיים הנושקים ממערב לשבר הסורי אפריקאי . ההשפעה היא טרמיקות אנבטיות שאנו עשויים לפגוש כאשר נטוס מעל רכסים מזרחיים אלו  .



מיקרו אקלים – למרות שיש תחזית מטאורולוגית "כללית" , כל אזור גאוגרפי-טופוגרפי מייצר סוג של "מיקרו אקלים " עצמאי משלו . לדוגמה : לאזור הכנרת יש תופעות אוויריות שמאפיינות אותה ספציפית  כגון "מגי'ק-ליפט" בשעות מסוימות ובעונה מסוימת. הסיכוי שנתקל בתופעה זו במידה ונעבור את הכנרת השכם בבוקר ובמועד שאני מתכנן  - היא אפסית – אבל בכל מקרה – זו דוגמה . אני ממליץ להשלים מידע מטאורולוגי והבנת הסביבה שנטוס בה  , ומה המשמעויות וההשפעות על הטיסה .  ישנם אתרי חיזוי מטאורולוגי שנותנים לנו מידע בסיסי בנוגע לצפוי ( כגון "וינדגורו" ) אבל לא פחות מ זה אני ממליץ לכל טייס להבין באיזו סביבה הוא מתכונן לטוס ומה המיקרו אקלים של סביבה זו ( במילים אחרות - "שעורי בית " )



מצבי חירום ומצנח רזרבי – באופן כללי , כמו שאני רואה את הדברים ( ויהיו אלו שיחלקו עלי ) טיסה עם רזרבי זו חובה ולא בחירה . רזרבי מציל חיים . נקודה . בנוסף , לאור העובדה שאנו טסים במקומות חדשים ולא מוכרים  , אני ממליץ לטוס יותר גבוה מ מה שאנו רגילים בשביל שיהיה זמן להגיב או ליתר דיוק – לא להגיב ולתת את הזמן לחופה להתאושש . זה לא המקום להתחיל להסביר כיצד להגיב למצבי חירום ( פרונט קולפס , א-סימטריקס , ספין , בק ספין וכו' ) לכן , הדבר היחידי שאני יכול להמליץ למי שייקלע למצב חרום ( לאחר שנקלע אליו ) הוא להרפות ברקסים  , לשמור על קור רוח ולתת לחופה להתאושש לחזור לטוס (במילים אחרות - אל תפריעו לחופה, היא יודעת לטוס גם בלי שתפריעו לה ) ולאחר מכן לבצע פיץ קונטרול כאשר היא צוברת אנרגיה וצוללת קדימה . קמה פיץ ? כמה שצריך !


תכנון נחיתה בשטח לא מוכר  - להבדיל מהשגרה  , בה אנו מגיעים לנחיתה בשדה ההמראה  ליד הרכבים , מקום שמוצבים בו שקי רוח  , אנו מתכוננים לנחיתה במקום "חדש" ללא ידע מוקדם וללא אינדיקציה של שק רוח לגבי כוון הרוח וכו. מה שאני עושה בטרם אני נוחת – אני "אוסף נתונים" : לאחר בחירת שדה הנחיתה המועדף עלי , אני בודק כוון ועוצמת רוח( עושה 360 ובודק מהירות ב גי פי אס )   , אני בוחר את המיקום המרוחק לרוח בשדה הנחיתה ( פאת השדה ) ומשם אני מתכונן להתחיל את הגישה לנחיתה , מוודא שאין מכשולים סביבתיים ( עצים גבוהים וצמחייה )העלולים לייצר רוטורים , מוודא כמובן שאין מכשולים בשדה שעלולים להפריע לי בנחיתה עצמה ( בולדרים וכו' )


אני בוחר שלא לנחות בשדות חקלאיים מעובדים עם גידולים שזה אך עתה נבטו והחלו לצמוח – ובכלל – אני משתדל להימנע מלעשות נזקים לחקלאים .וכמובן – אחד מהשיקולים הוא שדה נחיתה שיאפשר גישה נוחה למפגש ביני לבין רכב האיסוף


שיהיה לכולנו בהצלחה !




                      טיסה בטוחה ומוצלחת !

יום שני, 21 בנובמבר 2016

מסלול הטיסה ב חלוקה גאוגרפית ( הרצף – מדן ועד אילת ) :

אצבע הגליל
אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.
אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.
אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע הבולטת צפונה לתוך תחום השטח הצרפתי.
הכנרת
הַכִּנֶּרֶת היא ימה בצפון מזרחה של ישראל. זהו אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל. הכנרת מספקת כ-25% מצריכת המים בישראל והיא אחד ממקורות מי השתייה וההשקיה העיקריים שלה. מפלס מי הכנרת משתנה ונמצא סביב כ-210 מטרים מתחת לפני הים, והיא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם
אגם הכנרת נמצא במרכז בקע הירדן, בחלקו הצפוני של השבר הסורי אפריקאי. כיוונים אחדים של תנועות טקטוניות מאפיינים את אזור הכנרת, כשם שהם אופייניים לבקע הסורי - אפריקני כולו:
תנועות הכיוון צפון-דרום, שהתחילו לפני כ-20 מיליון שנים ונמשכו תקופה ארוכה.
תנועות מתיחה בכיוון מזרח-מערב, שהחלו מאוחר יותר, בראשית הפלייסטוקן ( לפני 1.8 מיליון שנים), וגרמו לשקיעה של אזור האגם.
כתוצאה מהתזוזות האופקיות בכיוון צפון-דרום ושקיעת אזור הכנרת, נוצר אגם, שקרקעיתו אינה סימטרית: שיפועה תלול יותר במזרח ומתון יותר במערב. בחלקה הדרומי של הכנרת קיים מצוק תת-ימי מכוסה במשקעי האגם. המצוק ברור בחלקו המערבי ופחות ברור בחלקו המזרחי של האגם, בגלל התנועות האופקיות צפון-דרום.
לכנרת בצורתה הנוכחית קדם אגם הלשון, המלוח, שהשתרע מאזור צפון הכנרת ועד חצבה בדרום. לאגם הלשון קדם אגם עובדיה, שהיה קטן יותר ומימיו מתוקים. אגם הכנרת נוצר בצורתו הנוכחית לפני פחות מ-20,000 שנים, כתוצאה משקיעה טקטונית אחרי התייבשותו של אגם הלשון.
בקעת הירדן הוא חלק של השבר הסורי אפריקני ומשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.
בקעת הירדן
בקע הירדן צר וארוך, וגובל בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקע הירדן.
בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. על פי נתוני 2007, ממערב לגבול עם ירדן, מתגוררים כ-40,400 פלסטינים[1] מהם 17,500 בעיר יריחו, וכן מצויים 22 יישובים ישראליים בהם מתגוררים כ- 5,500 איש[דרוש מקור][דרושה הבהרה].
בקע הירדן הוא חלק מהשבר הסורי אפריקני, שהוא שבר גאולוגי גדול הנמשך מצפון סוריה עד לנהר זמבזי שבאפריקה.
באשר לתהליך היווצרות בקע זה חלוקות הדעות. בעבר הייתה מקובלת ההנחה שהבקע נוצר כתוצאה מתנודות טקטוניות אנכיות, אולם קיימת כיום סברה שתנועות אופקיות גרמו להיווצרותו, שכן זהו תפר בין שני לוחות טקטוניים, ונמצא כי הצד המזרחי של הבקע נע צפונה יחסית לצד המערבי. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שסוגי הסלעים משני צדי הבקע אינם זהים, לעומת זאת נמצאו שכבות סלע זהות בצד המזרחי במרחק קבוע של 110 ק"מ צפונה לאלו שבצד המערבי. לדוגמה: בצפון בקע הירדן נובעים מעיינות חמים באזור חמאם אל-מליח מתוך סלעי גיר וחוואר צהוב מתקופת היורה, והם דומים לגיר ולחוואר שנמצאו באזור מג'דל שאמס לרגלי החרמון, שנמצא בצד המזרחי של הבקע במרחק 110 ק"מ צפונה משם. לעומת זאת סלעי היורה שנחשפו בנחל יבוק, בערך מול ואדי מאליח ממזרח לירדן, מורכבים מגיר חול וחרסית ושונים מהגיר הקשה ומהחוואר שבוואדי מאליח ובחרמון. כמו גם הנחושת של תמנע, שנמצא כמוה גם בפונון, מזרחית לירדן, במרחק 110 ק"מ צפונה.
כיום נמדדת תזוזה קבועה של כס"מ אחד בשנה[דרוש מקור] בצד המזרחי יחסית למערבי. כמו כן נמדדת פעילות טקטונית רבה וחזקה יחסית, ומוקדי הרעשים האחרונים שהורגשו בישראל היו לאורך השבר.
במשך כשלושה מילינוי השנים האחרונות מילאו כמה גופי מים חלקים שונים של הבקעה. בסוף תקופת הפליוקן חדרה אל הבקע לשון ים מן הים התיכון דרך עמק יזרעאל, עובדה המסבירה את הימצאותם של משקעי מלח, גיר וגבס בכמות גדולה בבקע. לאחר שנקטעה לשון הים נותר אגם לא גדול, אגם עובדיה, שמימיו היו מתוקים. מתקופה זו קיימים ממצאים של רכיכות במשקעים של ימות מראשית תקופת הפליסטוקן. עקב שינוי אקלים ותוספת לחות בשלהי הפליסטוקן נוצרה בבקע ימה מלוחה גדולה מהכנרת עד חצבה הנקראת "ימת הלשון" שבשיאה הגיעה לגובה 180 מ' מתחת לפני הים. בתקופת התייבשותה שהחלה לפני 25,000 שנה, נוצר מישור כיכר הירדן (ע'ור) שבתוכו התחתר נהר הירדן ויצר את מישור ההצפה שלו הנקרא גאון הירדן (זור). לפני 15,000 שנה הצטמקה הימה סופית והשאירה אחריה את הכנרת ואת ים המלח.
ים המלח
ים המלח (בערבית: البحر الميت, ומכאן גם ים המוות; בלשון ימיה"ב: הים המת) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.
חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם[1] (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח), ומפלס המים, נכון לאמצע 2016, עומד על 430 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי הים. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלס הים.[2]
קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים.[3] ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 15 קילומטרים, אורכו כ-50 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 605 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.
לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.
נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בו ולחופיו, כמו מצדה, קומראן ואחרים, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן בפינה הצפון מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.
הערבה
הערבה (בערבית: وادي عربه) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.
השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.
מפרץ אילת
אילת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה לחופי הים האדום. היא משמשת כעיר נמל ותיירות וממוקמת בערבה. העיר שייכת למחוז הדרום. בעבר שכן במקום יישוב בשם "אום אל רשרש" (בערבית: أم الرشراش), ובעבר הרחוק יותר בשם "עציון גבר". ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.
אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן. שטח השיפוט שלה הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתבצע באמצעות כביש 90 העובר בעמק הערבה וכביש 40 העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לאילת בטיסה ממרכז הארץ לנמל התעופה אילת, בזמן טיסה ממוצע של כ-45 דקות.

יום שבת, 19 בנובמבר 2016

"כללי המשחק"

1.      המסלול הכללי  - מ דן ועד אילת דרך השבר הסורי אפריקאי – הוא כ 500 ק"מ  . הוא יבוצע ב 6 מקטעי טיסה נפרדים  והמטרה היא לבסס חוויה מהנה שלא נושאת אופי תחרותי אלא טיסת חוויה רגועה  .
2.      התאריך המדוייק של כל מקטע יפורסם מספר ימים טרום הטיסה – בהתאם לתנאי מז"א
3.      תנתן עדיפות לטיסות בימי שישי בבוקר ולא שבת בבוקר
4.      כל טייס שנוטל חלק בטיסת שביל ישראל נדרש להיות מנוסה ובעל שעות טיסה וניסיון שיאפשרו לו להתמודד עם החוויה
5.      ההשתתפות של כל טייס בטיסות הם על דעת עצמו ובאחריותו האישית
6.      זהוא פגש אווירי חברתי בלבד
7.      כל טייס שמשתתף צריך לדעוג לעצמו מבחינת רכב מלווה בכדי שיוכל להגיש לו סיוע או חילוץ
8.      כל טייס שמשתתף צריך לדעוג לעצמו מבחינת רכב איסוף שיחזיר אותו לנקודת ההתחלה
9.      כל טייס יכול להחליט לעצמו עם הוא לן בשטח או מגיע טרום פעילות בוקר לשטח
10.  אין המתנה באוויר בנקודת ההמראה עד שכולם ימריאו – משיקולי דלק : ברגע שהמראת – המתן לעוד חבר או שניים שגם ממריאים – יצא לדרך
11.  זהוא לא מרוץ , כל אחד ביחס לקצב שלו , למהירות שלו ולציוד שלו
12.  על כל משתתף לעשות שיעורי בית , ללמוד , לדעת ולהכיר את הגורמים שעשויים להשפיע על ההתמצאות שלו במרחב , ההשפעה הטופוגרפית על המיקרו-אקלים שהוא יטוס בו , השפעות והשלכות  וכו'

13.  על כל משתתף ללמוד ולדעת מה הם כללי הטיסה הנורמטיביים המחייבים  - מכל בחינה שהיא  - בטיחות לפני הכל !!!

שיהיה בהצלחה לכולם
טיסות בטוחות ומהנות

יום שישי, 18 בנובמבר 2016

השבר הסורי אפריקני
הבקע הסורי-אפריקני או השבר הסורי-אפריקני הוא השם הנפוץ, אם כי המטעה קמעה, לסדרה של העתקים ובקעים שנמשכת מצפון לדרום, מדרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לטנזניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך של תנועות התרחקות של לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו, שנמשך עד היום. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה ולעתים לצונאמי באזורים שבהם הוא עובר.
בתחום הבקע הסורי-אפריקני התרחשו בשנים האחרונות בישראל רעידות אדמה קלות-בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות של כמות אנרגיה גדולה שאמורה לכאורה לגרום לרעידת אדמה עזה, מסוג הרעידות שהתרחשו באזור בעבר.
הבקע מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): בקע ים המלח – מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.
בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים "מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית".
הבקע בארץ ישראל
הבקעים העיקריים לאורך הבקע בארץ ישראל הם עמק החולה, בקעת כנרות, בקעת הירדן ובקעת ים המלח. כמו כן, תהליך היווצרות הבקע גורם לקימוט שמגביה את רכס החרמון (הרכס נוצר לפני הביקוע, במקביל להיווצרות הקשת הסורית). אילולא הבקע, הרי הגלעד והגולן בעבר הירדן המזרחי, והרי יהודה ושומרון והגליל היו למעשה גוש הררי אחד, כפי שהיו עד להיווצרותו. עדות לכך היא שכבת בזלת הכיסוי, המכסה את הגולן וחלקים מהגליל המזרחי (ואף נמצאת מתחת לפני השטח בכנרת ובעמק החולה). דבר זה מסביר גם את גודלם של חלק מהנחלים בארץ ישראל המערבית (למשל נחל שורק), שעל-פי שטח אגן הניקוז הנוכחי שלהם היו אמורים להיות קטנים הרבה יותר.

באזור זה (שהוא דרום בקע ים המלח) נמצא החלק הנמוך ביותר של הבקע והחלק היבשתי היחיד בו המצוי מתחת לגובה פני הים. בנוסף להפרדת הרי הגלעד מהרי יהודה ושומרון גרם הבקע הסורי-אפריקני להעתקי משנה נוספים האנכיים לו, ופיצל את השומרון מהגליל, באמצעות בקעת עמק יזרעאל ומערך הבקעות הצפוניות לה: בקעת כסולות, בקעת תרען, בקעת בית נטופה ובקעת סח'נין. כמו כן מפרידה בקעת באר שבע בין יהודה ושומרון לבין הנגב.